רפואת המדבר
"הבדואים אוכלים מעט וסובלים רעב לעיתים קרובות,
התבלינים מועטים במזונם ומאכליהם פשוטים.
הם נמצאים תדיר בתנועה.
האוויר שבו הם מצויים נקי מכל עיפוש.
על כן העיכול אצלם יותר שלם, ומזג גופם יותר בריא ורחוק ממחלות…
ועל כן אין הרופאים מצויים במדבר כלל…
הסיבה היחידה לכך היא שאין בהם צורך"
(אבן ח'לדון, המאה ה-14)
מילותיו של הפילוסוף הערבי אבן ח'לדון בספרו אלמקדמה, מגלות טפח בדבר אורח החיים והרגלי הבריאות של הבדואים בדורות קודמים. מקורותיה של הרפואה הבדואית הן מרפואות קדומות מרחבי העולם- הרפואה האיסלמית, היוונית, ההודית והסינית. רפואות אלה מבוססות על מבנה דומה ועקרונות בסיסים משותפים. עם זאת, במהלך הזמן הותאמו האלמנטים לאורח החיים הנוודי, לאמונה הבדוואית ולתנאי המדבר הקשים.
הפילוסופיה של הרפואה הבדואית המסורתית שואבת את כוחה מעקרון בסיסי באיסלאם- האמונה בגורל. האדם נקרא להאמין שהטוב והרע אשר באים על האדם מקורם באללה וברצונו וכי יש לקבל כל דבר באומץ, בסבלנות ומתוך אהבה. האמונה היא כי רוב המחלות נשלחות אל האדם כעונש על חטאיו וכי ישנם כוחות טבעיים ולא טבעיים אשר גורמים למחלה. אולם, כפי שאלוהים שולח מחלה, הוא יכול לשלוח מרפא בדמות רופא או צמח.
הרפואה הבדואית, רפואת המדבר, עשירה בתרופות עממיות ("תרפות סבתא"), אשר שימשו לבעיות קלות. אך כאשר תרופות אלה לא הביאו לריפוי, נהגו לפנות למרפא אשר לו קשר עם הכוחות העליונים. כינויו ומעמדו של המרפא השתנה במהלך ההיסטוריה. על פי המסורת שמירה על כללי היגיינה, שמירה על כללי הדת והתנהגות מוסרית טובים למניעת מחלות.
הרפואה הבדואית המסורתית עברה מדור לדור, באופן פטרילינאלי ובסודיות. מאחר ומדובר בעם נודד, הושפעה הרפואה ממקומות שונים והשתנתה בכל עת. לפיכך, בקרב הבדואים ניתן למצוא מגוון רחב של אקטים טיפוליים ומאגר אדיר של שימושים בצמחי מדבר בעלי תכונות ריפוי. לעיתים קרובות צמח אחד שימש לריפוי מחלות רבות ובכל שבט נחשב למועיל לדברים שונים. הבדואים מאמינים כי לכל מחלה יש צמח שמהווה תרופה עבורה. לרוב נקבע הטיפול על פי זמינות או העדר הצמח באזור המחיה. כך משל באזורים דלים בצמחי מרפא, תתמקד שיטת הריפוי באמצעים אחרים כמו כוויות, פסוקי קוראן או גירוש שדים.
בקיאותם הרב של הבדואים בצמחי המדבר נעוצה במפגש היומיומי עם צמחים אלה. מאחר ופרנסת השבט תלויה היתה בגידול צאן וכבשים, היה צורך בהכרת עשרות ומאות צמחים והיכולת הגלומה בהם למאכל ולרפואת האדם והחי.
רפואת הצמחים במסורת הבדואית נקשרת באופן ישיר עם האל בורא הכל. מדרש בדואי אודות משה רבינו מדגים את הסכנה שבניתוק הקשר בין הצמח לאלוהים:
כאשר חלה משה מאד, פנה אל אללה בבקשת רחמים ועזרה. ענה לו האל- צא אל הוואדי, קטוף את הצמח ושתה את חליטתו. יצא משה אל הוודאי, קטף את הצמח, חלט אותו, שתה והבריא.
בשנה שלאחר מכן פקדה את משה אותה מחלה בשנית. יצא אל הוואדי, קטף את הצמח, חלט אותו ושתה, אך ללא הועיל. פנה משה לאללה ושאל מדוע. ענה לו האל- בפעם הראשונה פנית אלי והלכת אל הצמח. בפעם השניה הלכת ישר אל הצמח…
המסורת העתיקה של הרפואה הבדואית הינה בעלת שורשים עמוקים ומחוברת למדבר, לחי ולצומח שבו. הידע אודות המדבר ורפואותיו שזורה בתרבות זו עם ההכרח להסתגל לתנאי חיים קשים ולאמונה איתנה באל ובשליחיו. שיטות הריפוי הרבות והמגוונות מעידות על אוצרות תרבותיים אשר נחשפים לאיטם בימינו אנו.